חיפוש > תוצאות חיפוש > ברכה חבשוש

סיפור עלייתה של משפחת חבשוש מתימן לא”י בסוף שנת 1943
========================================

יהודה ורחל חבשוש יצאו מצנעא הבירה ,עם ארבעת ילדיהם: ברכה,יהודית,אליעזר ואהרון, שהם: ברוכו,תורכיה,עזר והרון. זהו שמם בתעודת העלייה שנכתבה באנגלית.
ברכה מספרת שהם יצאו ביום חורף, עם עוד כמה משפחות במשאית פתוחה של יהודי אחד בדרך לעדן. אחרי נסיעה של יום אחד התקלקלה המשאית ,התחיל גשם והם נאלצו להמשיך ללכת ברגל עד לכפר הקרוב שנקרא “דרעמר”.
אבא יהודה נאלץ לסחוב את בנו עזר בן ה-6 על הכתפיים, כי הוא לא היה מסוגל יותר ללכת בבוץ כשיורד גשם וכולו רטוב.
ב”דרעמר” הגיעו לביתו של מכר שסחר עם סב המשפחה והכניסם לביתו,שם השכיבו את עזר המעולף ליד ה”מווגד” שדומה למנגל שעשוי חימר ועליו גחלים לוחשות כדי שיתחמם ויתאושש.
המשפחה נשארה לשבת ולמחרת השבת המשיכו בדרכם על חמורים ומורה דרך . למורה הדרך הערבי שילמה המשפחה עבור החמורים וגם כדי שישמור עליהם מפני השודדים שבדרך.
בדרך ל” לחג’ ” עברו דרך כפרים וכל לילה ישנו בכפר אחר . כשהגיעו לבית “היזדי”, קנו שם חיטה טחנו והכינו פיתות .הם נאלצו להיפרד ממורה הדרך שחזר לביתו יחד עם החמורים, וחיפשו מורה דרך אחר כדי להמשיך בדרך.
במחנה “ לחג’ ” נשארו כ-3 שבועות עד שנקראו להגיע לעדן.
בנמל עדן עלו לאוניה ששטה שבועיים דרך תעלת סואץ עד לפורט סעיד. משם נסעו 3 ימים ברכבת עד למחנה עתלית.
עתלית נשארו כ-10 ימים ולאחריהם נלקחו במשאיות לאוהלים בקרית שמואל .
אחרי כשנתיים באוהלים העבירו אותם לבית בשכונת התימנים בקרית בנימין.
סגור